ובכן כיסוי הפך לכרטיס עיר של יפן. זה מתחיל בפתרון פרטים מעשיים, הופך לאמנות בזכות ביצוע מעולה, ולבסוף מתפתח לתרבות מיוחדת. כמעט בכל עיר ביפן אפשר לראות מכסי ביוב צבעוניים עם בעלי חיים, נופים, סיפורים היסטוריים או מאפיינים עירוניים מודפסים עליהם, שהם מאוד עיצוביים.
המסורת של "שימוש בדוגמאות יפות על מכסי ביוב" החלה בשנות ה-80 ויזמה על ידי יפני בשם יאסוטאקה קאמדה. הוא היה אדריכל של חברת האדריכלות הלאומית היפנית באותה תקופה. באותה תקופה מערכת הביוב העירונית ביפן הייתה דומה לזו בסין, יקרה אך לא בולטת. על מנת להפוך את הפרויקט הממשלתי הענק הזה למעורב ופופולרי יותר, יאסוטאקה קמדה הגה את הרעיון של "להפוך את פני השטח של מכסה הביוב ליותר חזותיים ואטרקטיביים". לכן, הוא עודד ערים, עיירות וכפרים לפתח עיצובי כיסוי בארים בעלי מאפיינים מקומיים. בהדרגה, מכסי ביוב מותאמים אישית הפכו פופולריים ברחבי יפן.
ובכן פרסום אמנות כריכה
בשנת 1985, פקיד במשרד הבינוי של יפן השיק תחרות עיצוב כיסוי בארות כדי למשוך את תשומת הלב של אנשים למערכת הביוב, מה שמאפשר לאנשים לעצב כיסויי בארים בערים. כתוצאה מכך, נוצרה תנופת עיצוב מכסה ביוב יפני עממי, ועיצובים אד-הוק מקומיים רבים אף הפכו לכרטיסי הביקור של העיר.
על פי הסקר של אמנות כיסויי באר בחברה היפנית, ביפן יש יותר מ-6000 סוגים של עיצובי כיסוי בארות, ואפילו כמה מוזיאונים לכיסוי בארות הוקמו. יפן הקימה "אגודת מכסה ביוב" חצי רשמית, המורכבת מ-32 חברות ואחראית על הגנה וחקירה של מכסי ביוב ברחבי יפן. גם "קבוצות אוהדי מכסה ביוב" רבות קמו, והם הקימו ארגונים, אתרים ופורומים משלהם. לדוגמה, צעירים רבים ביפן להוטים לאסוף תמונות של מכסי ביוב ולארגן תוכניות מהומות עירוניות עם מכסי ביוב כקו הנושא. הם מחפשים אוצר ומוצאים אחד לצלם ולשתף אותו באינטרנט.
לפי המידע של איגוד מכסה הביוב, מכסי ביוב אלו תוכננו על ידי מהנדסים בטוקיו ובערים גדולות אחרות בסוף שנות ה-50, בתחילה למניעת החלקה. לאחר מכן, המהנדסים האלה הביאו כיסויי באר כאלה לערים ואזורים קטנים אחרים, כך שעדיין יש עטיפות טובות שנכתבו עם "עיצוב טוקיו" או "עיצוב NAGOYA" בכמה עיירות קטנות. בעונת הגשמים מתרחשות לעתים קרובות תאונות של אופנועים ואופניים המחליקים על מכסי באר. המהנדס שיפר את מרקם פני השטח של מכסה הביוב על ידי הוספת כמה דפוסים קעורים וקמורים, וזה לא רק נגד החלקה אלא גם יפה.
מכסה ביוב של קונאן
לדוגמה, על מכסה הבאר באוסקה נמצאת זירת פריחת הדובדבן בשיא פריחתו. על מכסה הבאר בהוקאידו, שלוש בובות דיונון מיועדות לרקוד. הבלש המפורסם קונאן, שמחברו מתגורר בדארונג צ'ו, שם את קונאן על כריכת הבאר. בשנת 2000, במלאת 400 שנה לחילופי דברים בין יפן להולנד, העיר נגסאקי הקימה מכסה ביוב אופייני באזור המקומי עם תמונתם של ההולנדים עולים לחוף בפעם הראשונה, וגם מסומן בצורה בולטת בטקסט הנצחה. העיצוב של מכסי ביוב יפניים הוא מיוחד. למרות שאין הוראה מפורשת, בדרך כלל אסור להשתמש בתמונות חיות. לא משנה כמה גאה אדם גדול, זה עלול להיות חוסר כבוד להידרס ברגליו. באופן דומה, למרות שמקומות ציוריים ואתרים היסטוריים משמשים לעתים קרובות, יש מעט מקדשים או מקדשים ברמת האוצר הלאומי.
עם זאת, רוב כיסויי הבאר שייכים לממשלות מקומיות או לשירותים ציבוריים פרטיים, ולממשלת יפן אין זכות לאסוף את כיסויי הבאר האמנותיים המעודנים הללו.